יובל אורון פרוייקטים בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף ככר המדינה

החלטה

פסה"ד יינתן בסוף היום ויישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תש"ע, 08/02/2010 במעמד הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

פסק דין

הערעור נשוא הדיון נסב על החלטת כב' רשם אלמוג הדוחה את בקשת המערערים לביטול עיקול זמני שהוטל על נכסיהם לטובת המשיב.

המערערת 1 (להלן: "החברה") ניהלה חשבון עו"ש אצל המשיב (להלן: "הבנק"), המערערת 2 (להלן: "גרימברג") שהינה בעלת המניות היחידה בחברה והיתה ערבה לכל חובות החברה כלפי הבנק עפ"י כתב ערבות מיום 28.4.05. אחת מטענותיה של גרימברג, שאיננה שנויה במחלוקת היא, כי ערבותה בוטלה עפ"י הודעה לבנק מיום 11.2.09.

הבנק הגיש נגד החברה ונגד גרימברג תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 36,292 ₪. במסגרת תביעה זו, הגיש הבנק בקשה לעיקול זמני על נכסי החברה וגרימברג, ובכלל זה על נכס מקרקעין המהווה בית מגוריה של גב' גרימברג.

לאחר הטלת העיקול, הוגשה בקשה לביטול העיקול והתקיים דיון בפני כב' הרשם. כב' הרשם בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 15.10.09, קבע כי אין מקום לבטל את העיקול לאור העובדה כי מצויות ראיות לכאורה ואף מרכיב ההכבדה ומאזן הנוחות הוכח לטובת הבנק.

באשר לראיות לכאורה, אינני סבורה שנפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשם. כב' הרשם הבהיר כי באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, התובע עמד בנטל זה, עילת התביעה מבוססת על מסמכי פתיחת חשבון, כתב ערבות ותדפיס חשבון. בתביעה של בנק, די לו לבנק להציג את השורה התחתונה בחשבון, קרי את יתרת החוב על מנת להוכיח ראיות לכאורה. לעניין זה, הפנה כב' הרשם להלכה הפסוקה בע"א 2418/90 ראלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) 133, עמ' 137-138. אני סבורה שלא נפל כל פגם בהחלטה זו של כב' הרשם, די בראיות שצורפו בשלב של הגשת התביעה כדי לעבור את המשוכה של ראיות לכאורה, כל טענות ההגנה של הנתבעים בגינן קיבלו רשות להתגונן, הן טענות שדינן להתברר במהלך הראיות ואין בהן כדי להפחית מהראיה לכאורה בשלב מקדמי של הטלת העיקול.

כב' הרשם צריך לבדוק את התנאים להטלת העיקול במועד הטלת העיקול, ויש לזכור כי במועד זה טרם היו בפני הרשם טענות ההגנה של המשיבים, ולפיכך הראיות לכאורה נבדקות עפ"י כתב התביעה על נספחיו. וכשמדובר בתביעה בנקאית הלכה כפי שנפסקה, כי די במסמכי הבנק כדי להוות ראיה לכאורה.

לא כך באשר למרכיב ההכבדה ומאזן הנוחות. לא ברור לי, מניין שואב ב"כ המשיב את טענתו בסיכומיו בע"פ כי הנטל מונח על כתפי הנתבעים להוכיח כי הם מסוגלים לפרוע את פסה"ד בבוא העת. טענה זו מנוגדת לכל היגיון ישר, שכן הנטל מונח על מבקש הבקשה מביהמ"ש. מי שבא בשערי ביהמ"ש ומבקש סעד זמני, עליו הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי קיימת לו הזכות לקבל את אותו סעד בייחוד וקל וחומר כשמדובר בסעד במעמד צד אחד. לא די בהטלת העיקול על נכס מקרקעין כדי להעביר את הנטל לצד השני להוכיח כי קיימים נכסים נוספים שיכולים לפרוע את החוב מלבד נכס זה. היגיון זה פסול ומנוגד לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו. לא בכדי, קבע מתקין התקנות כי על המבקש לעבור שתי משוכות, הן את המשוכה של ראיות לכאורה והן את המשוכה של מוטיב ההכבדה. על הבנק מבקש הבקשה היה להוכיח כי בנסיבות העניין יקשה על הנתבעים לפרוע את סכום פסה"ד אם וכאשר זה יינתן.

יש לזכור כי מדובר בתביעה בסדר דין מהיר אשר סכומה נמוך מ-50,000 ₪, תביעה זו מתבררת בתוך זמן קצר יחסית ולפיכך בשאלת מאזן הנוחות פועל נתון זה לרעת הבנק. כב' הרשם בהחלטתו (פסקה אחרונה בסעיף 13 להחלטה) קבע כדלקמן:

"לעומת זאת, אם לא הרים מבקש הסעד את נטל השכנוע לגבי יסוד ההכבדה, דומה כי מאזן הנוחות לא יוכל להימצא נוטה לטובת המבקש, אלא במקרים נדירים, וממילא לא יהיה על פי רוב מקום וצורך להידרש למבחן השוואת הנזקים הצפויים (ת.א. 8229-02-09) כהן ראובן השקעות ונדל"ן בע"מ נגד דיזינגוף חב' לסחר 1952 בע"מ (מחוזי מרכז)".

היינו, גם מפי החלטת כב' הרשם אלמוג הנטל על מבקש הסעד לשכנע את ביהמ"ש לגבי יסוד ההכבדה, רק אז תיבדק שאלת מאזן הנוחות. בענייננו, קבע כב' הרשם בסעיף 16 להחלטתו, כי נכון הוא שהבנק לא הוכיח במידה הנדרשת כי גב' גרימברג עומדת להבריח את נכסיה, אך בעצם העובדה כי גב' גרימברג קיבלה מכתב התראה ולא הגיבה, די בכך כדי למלא את דרישת "ההכבדה הפסיבית". אינני סבורה כי בנסיבות אלה ולאור סכום החוב הנמוך, וקיום הליכים מהירים, יש מקום לקבוע "הכבדה פסיבית". הפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב ועליה הסתמך כב' הרשם (רע"א 7513/06 ו- רע"א 10076/07) אינם דומים לענייננו. אין מדובר בחברות זרות, אין מדובר בתביעה במיליוני שקלים, ואין מדובר רק בחברה בע"מ. אינני מוצאת כל פגם בהחלטה, כי קיים מרכיב ההכבדה ככל שהוא מתייחס לחברה ולא לגב' גרימברג, שכן זו כאמור אף לא שילמה את ההוצאות בסך 2,000 ₪ שנפסקו לטובת הבנק בהליך אחר בביהמ"ש השלום בת"א. ואולם, באשר לגב' גרימברג אין די באמירה סתמית כי גב' גרימברג בעלת המניות היחידה בחברה ולכן יש לזהותה עם החברה בכל הקשור לחוסר יכולת פירעון, המצהיר מטעם הבנק לא ידע למסור פרטים לגבי יכולתה הכלכלית של גב' גרימברג, ולא ניתן להשתמש בחוסר תגובתה למכתב ההתראה כטעם יחיד בלבד למוטיב ההכבדה, לא באשר ל"הכבדה אקטיבית" ולא באשר ל"הכבדה פסיבית".

ב"כ המשיב עצמו טוען בסעיף 22 לעיקרי הטיעון, כי במסגרת שיקולי ביהמ"ש בעניין ההכבדה עליו להביא בין היתר את שיקולי מאזן הנוחות, מצבו הכלכלי של הנתבע, סכום התביעה ונסיבות אחרות מהן עולה חשש להכבדה לביצוע פסה"ד. מאזן הנוחות כפי שהברתי לעיל, לא נבדק אלא לאחר שהוכח מוטיב ההכבדה, שכן ללא מוטיב זה מה לנו כי נבדוק את מאזן הנוחות גם אם נוח יותר להטיל עיקול על נכסי מאן דהוא, אם אין כל קצה קצהו של ראיה כי קיים קושי לפרוע את פסה"ד, מדוע שיוטל עיקול זה ויפגע בקניינו של אדם? באשר ליתר השיקולים כפי שציין ב"כ המשיב עצמו, אכן יש לבדוק את סכום התביעה, את הנסיבות האחרות, ואת המצב הכלכלי של הנתבע. ואולם במקרה דנן, סכום התביעה נמוך ומתנהל בסדר דין מהיר, מצבה הכלכלי של הנתבעת לא נבדק ע"י הבנק, המצהיר כאמור לא ידע למסור פרטים לגבי מצבה, והנטל לפרט את המצב הכלכלי של הנתבע לצורך הוכחת ההכבדה מוטל על כתפי הבנק כמבקש הסעד! רק במקרה שהורם נטל זה של ההכבדה, אם ברצון הנתבע לסתור את שהוכח עליו להביא ראיות מטעמו כי בחזקתו נכסים נוספים. ואולם במקרה דנן, כלל לא התקיים הצורך לנתבעת להוכיח דבר כלשהו עוד לפני שהבנק הרים את נטל השכנוע בדבר מוטיב ההכבדה.

כאמור, כב' הרשם הסתמך בהחלטתו (סעיף 16 להחלטה) אך ורק על הימנעות גב' גרימברג מלהגיב למכתב ההתראה, וראה בכך הכבדה פסיבית. אני סבורה שבכך שגה כב' הרשם, ואין די בעובדה זו בנסיבות העניין לאור סכום התביעה כדי להרים את הנטל להוכיח את מוטיב ההכבדה.

שאלת מאזן הנוחות איננה רלבנטית במקרה זה, שכן כאמור טרם עבר הבנק את משוכת הוכחת יסוד ההכבדה. ואולם, גם אם היה צורך לדון בשאלת מאזן הנוחות, אין די באמירה כי מדובר בנכס מקרקעין ממושכן ולפיכך רישום העיקול איננו מפריע לנתבעת. רישום עיקול על נכס מקרקעין יכול לא רק להפריע בניסיון למכור את הנכס, אלא אף יכול להפריע בקבלת הלוואות נוספות.

סוף דבר:

אני מקבלת את הערעור אך ורק באשר לגב' גרימברג, אני סבורה שעל אף שהבנק הוכיח ראיות לכאורה, לא הוכח מוטיב ההכבדה ולא היה מקום להטיל עיקול על נכס מקרקעין כשסכום התביעה הינו כ- 36,000 ₪, זאת בייחוד כשהבנק איננו מפרט בבקשתו או בתצהיר שתמך בבקשה כל עובדה היכולה להצביע על הכבדה למעט העובדה שגב' גרימברג לא שעתה למכתבי ההתראה.

אני מורה אם כן על ביטול העיקול לגבי המקרקעין של גב' גרימברג, ומחייבת את המשיב בהוצאות הבקשה בסך של 3,500 ₪ + מע"מ.